קשר בין שינה לטראומה בקרב ילדים

סיכום מאמר 33 : קשר בין שינה וחלומות לטראומה בקרב ילדים

Sadeh : Stress, trauma and sleep in children

 

המאמר  סוקר את הספרות בתחום הקשר שבין שינה לטראומה בקרב ילדים, תוך התמקדות בעיקר בהפרעות שינה המתפתחות ומופיעות בתגובה לחשיפה לאירועים טראומטיים או לטראומה מתמשכת. במאמר מתוארים ממצאים על הקשר שבין שינה לטראומה החל מחשיפה של התינוק לאירועי לחץ כמו ברית מילה, או שינה בסביבה לא טבעית ועד להשפעות של התעללות פיזית ומינית ולחשיפה למלחמות ואסונות על שנתו של הילד. בתיאור משולבים תיאורי מקרים של ילדים שנחשפו לאירועים טראומטיים שונים.

בחלקו האחרון נעשה ניסיון להתמודד עם ממצאים בלתי עקביים והסותרים לכאורה העולים מן המחקר בתחום באמצעות מודל תיאורטי המתבסס על מודלים כלליים מתחום הטראומה בילדים.

 

לחץ ושינה אצל ילדים

שינה כגורם לחץ

עבור ילדים מסויימים השינה עצמה עשויה להיות גורם לחץ בפני עצמו.

תינוקות-פרידה מההורים.

גילאי גן- פחדים שקשורים לחושך ולשינה.

מתבגרים- קונפליקטים עם ההורים.

 

הגדרת סטרס וטראומה

סטרס וטראומה הם מושגים אשר משמשים את הספרות הפסיכולוגית והרפואית ומגדירים אותם כאירועים חריגים, שינוי משמעותי או איום המצריכים התנהגות מיוחדת או תגובה סתגלנית מצידו של האדם על מנת לשמר את האיזון הפסיכולוגי.

הסטרס הינו אירוע המהווה טריגר לשינוי או איום. למרות מחקר רב בנושא עדיין קיים בלבול משמעותי בתחום. סלייה הוא חלוץ בשדה מחקר זה, מאמין כי התגובה הסתגלנית לסטרס מורכבת מכמה מרכיבים שכיחים וכלליים – תיאוריית GAS (חירום, התנגדות, התשה):

  1. שלב חירום – בו הפעילות של המערכת האדרנוקורטיקלית עולה באופן דרמטי ומביאה לעלייה בפעילות ומוכנות לפעולה.
  2. שלב ההתנגדות – מייצג את הניסיון של האדם להשיג מחדש את האיזון ולשמרו.
  3. שלב התשישות – הנגרם ממיצוי של אנרגיות ההסתגלות וגורם נזק בלתי הפיך למערכות הלב, העיכול, החיסון וכו'.

במסגרת העבודה של סלייה, חלופות לא טיפוסיות של מחזורי מנוחה – פעילות, תשישות, הפרעות ערות – שינה, מייצגות מאפיינים לא ספציפיים בסנדרום האדפטיבי (סתגלני) הכללי.

 

האפקטיסטרס אצל ילד לאחר חלוםם של הטראומה או הסטרס של אירוע תלויים במימדים רבים ומגוונים הכוללים מאפיינים ספציפיים של האירוע (כגון אינטנסיביות האירוע, משכו, האם הוא צפוי או לא), ההבנה הסובייקטיבית של הילד ופרשנותו לאירוע, יכולות שיתוף הפעולה שלו ומערכות התמיכה שלו.

מימדים אלו נקבעים במידה רבה ע"פ גיל הילד והשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא.
הדרך בה בן 3 יגיב ויתפוס התקפה על המדינה שלו או ניסיון של התעללות מינית בו שונה מאד מהדרך בה אחיו בן ה 9 יתפוס אירועים אלו.

שינה היא דבר רגיש מאד לאספקטים קבועים או זמניים של מצבו הרגשי של הילד, ציפיותיו, חרדותיו ופסיכופתולוגיות. דוגמה באתר dreaming

הפרעות שינה מופיעות בהרבה הפרעות פסיכיאטריות ובכמה מההפרעות בDSM ומהוות קריטריון מאבחן.

על אף הרלוונטיות שלהם, המאמר הנוכחי לא מצביע על קשרים בין שינה לפסיכופתולוגיות.

 

 

המאמר של שדה מביא ממצאים מתחומים שונים:

  • "לחץ ניסויי" אצל ילדים צעירים- ברית מילה, טיפול רפואי , מעבדת שינה. עליה משמעותית בפרופורציה של שינה שקטה בילודים בריאים במהלך ברית המילה. הם הציעו שבהתאם להשערת שימור- נסיגה, העליה בשינה השקטה יוצרת מחסור לגירוי ומגנה על הפעוט מתוספת חיצונית לגירוי (מקור הסטרס). מזוית שונה, שדה ועמיתיו מצאו כי ילודים אשר נולדים בניתוח קיסרי מבלים יותר זמן בשינה פעילה במהלך היומיים הראשונים לחייהם לעומת אלו שנולדו בלידה רגילה. ממצאים דומים דווחו ע"י פרודיגמן וטומן. ממצאים אלו ניתן לפרש כהבדלים בין דפוסי שינה- ערות בפעוטות הנגרמים מסטרס פיזיולוגי שונה השייך לשני הסוגים הקיצוניים של דרך הלידה. כמו כן, הם דווחו שמדידות השינה ביום הראשון של הילוד מנבאות טוב יותר את ההתפתחות שלאחר מכן מאשר מדידות של השינה ביום השני. הם טענו שמדידות של היום הראשון משקפות את יכולות ההסתגלות המיידיות של הילוד לחוויה החדשה והמלחיצה של מחוץ לרחם, ולכן מנבאות מאוחר יותר את יכולות ההסתגלות שלו.
  • פרידה ואובדן– מהורים או מקבוצת השווים- ילדים ופעוטות אשר הופרדו מהוריהם וגדלו במוסדות. תגובותיהם כמו: בכי, איבוד תיאבון, אפתיה, תוארו על ידי ספיץ כדיכאון אנקליטי יכול היה להיווצר מסביבה חברתית רעועה באותם מוסדות ולא כתוצאה מהפרידה עצמה.

בולבי סיפק את המסגרת התיאורטית להבנת הערך הביולוגי והישרדותי של ההתקשרות, ומתואר בשלושת השלבים הבאים של תגובת ההתנתקות:

  • מחאה – תגובת הלחץ הראשונית באה לידי ביטוי בבכי חזק, ערנות, חרדה וחיפוש אחר המטפל שעזב.
  • ייאוש – רמת הפעילות יורדת ומאופיינת בחוסר אונים.
  • הינתקות – הילד מתפקד ביותר רצון עם הסביבה החדשה ומראה סימני "שיקום", אך לאחר האיחוד עם המטפל הילד יהיה לא מחובר ואפטי.

חלק מהמחקרים המבוקרים נבדק בעזרת מודלים של בעלי חיים וקופים בפרט. הקופים הופרדו מאמותיהם וההשלכות היו כמעט זהות לתגובות הילדים שהופרדו מהוריהם. התגובה הראשונית כללה דאגה גוברת, תנועה אקטיבית ותגובת מצוקה/ סבל שהמשיך בתגובה דיכאונית, אפטיות והפרעות שינה, היו ערים יותר זמן וחוו פחות שנת REM.שינויים פיזיולוגיים נוספים נראו בקצב הלב, בטמפרטורת הגוף ושינוי בתגובה במערכת החיסונית.

פילד ועמיתיו למדו את התגובות של פרידה קצרה בין אם לילדה, על הפונקציונליות ההתנהגותית של הילד. כאשר האם אושפזה לצורך הולדת

ילד חדש, ילדים קטנים הציגו עליה בבכי, אפקט/ תגובה שלילית, עליה ברמת האקטיביות, קצב לב מוגבר ויותר יקיצות.

עוד נקודה מעניינת שמתקשרת לשינה היתה שבשלב זה של היפרדות מהאמא שנת הילדים היתה מאופיינת באפיזודות ארוכות יותר של שינה

עמוקה.  כאשר האם חזרה לאחר מס' ימים רמת האקטיביות, קצב הלב, השינה הפעילה והפגנה של תגובה חיובית עלה בצורה משמעותית.